<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"א ח"ח</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שנים שנתעצמו על דבר אחד ולא נתברר ואמ' האחד תפשוהו בית דין עד דמייתו ראיה לא תפשינן וכל דאלי' גבר ואי תפשי לא מפקינן מיד בית דין עד שיתברר הדבר ממי הוא זה הדין פשוט בגמרא בתרא והתפישה של האחד אינה מועלת אחר ערעור חבירו ופיר' הרא"ש כי לא דאמי לשנים אוחזין בטלית דהתם כשבאין לפנינו שניהם מוחזקין והכא אין שום (אחר) [אחד] מוחזק במה שמערער עליו ואין בית דין מחוייבין למחות מי שלקח דבר שאין אנו יודעין של מי הוא והוא אומר שהוא שלי ויש לנו לומר כי על כן מסר נפשו להתגבר ולקחת אותה כי היה שלו שאין מצוי שימסור נפשו על גזל וגם סומך שיתברר שהוא שלו כי כל האדם יאמר מה הנאה לי למסור נפשי על דבר שאינו שלי והיום או מחר יביא חבירי ראיה שהוא שלו ויוציאנה מידי על כן כל דאלים גבר, מציעא בתרא. שטר חוב שלא הגיע זמנו עדיין ורואין בית דין שהלוה מכלה ממונו או רוצה ללכת ומתיירא מלוה שמא יפסיד חובו יכולין בית דין לעכב הממון וכמו כן מי שבא לבית דין ואמר יש לי תביעה על פלוני ויש לו נכסים במקום ידוע ואני מתיירא שמא יבריחם ואפסיד טענתי ותביעתי או שטר חובי שיש לי עליו תעכבו אותם אם רואה הדיין אמתלאה בדברי התובע יעכב הכל לפי הענין. ואלו הדברים תלויין בראות עיני הדיינים אם יש בדבר הפסד לתובע אם לא יעכבו ויוכל להפסיד חובו כשיבא זמנו או אם יש פסידא לנתבע אם יתפסו ממונו עד שיגיע זמן השטר כל זה יש לדקדק לדיין הדן אלו העניני' והכל לפי הענין להציל העשוק קמא.
